עומר - יום השנה 2025

אמיר 22

שנה לא פשוטה עברה עלינו,

שנה של טעויות, שנה של אובדן, שנה של שמחה, שנה של עצב, שנה של לחץ, שנה של התחלות חדשות חלקן טובות חלקן פחות.

כבר שנה וחצי של מלחמה שאני בטוחה שאתה לא היית אוהב אבל גם בזמנים הקשים שאנחנו בהם כל האנשים שפה באו כדי לכבד ולזכור אותך וזה רק מראה כמה היית אהוב וחשוב לאנשים

כל פעם שמודיעים לי על נופל חדש אני מסתכלת על אבא ורואה איך זה מחזיר אותו אלייך ומזכיר לו את הכאב שהוא חווה.

ביום שני אמא החזירה אותי מהחווה ואמרתי לה שממש מרגיש לי שהרבה אנשים מתו בשנה וחצי האחרונות וזה גרם לי לחשוב אלייך, על מה היית עושה בשנה וחצי האלו, היית הולך למילואים? מה היית עושה אם לא היו קוראים לך?  היית מתנדב? היית הולך בכל זאת? אולי בכלל לא היה צריך את כל זה כי היית חותם קבע ועוד הרבה שאלות שהייתי רוצה לשאול אותך.

עוד חודשיים אני חוגגת 16 עוד 9 חודשים אני מתחילה ללמוד נהיגה, עוד שנה רישיון ובגרויות, עוד שנתיים וחצי צבא ועוד חיים שלמים לפני, אני באמת צריכה להישאר עם השאלות האלה כל החיים? אני באמת לא יכולה לשאול אותך אותן?

לפני כמה שנים אמרתי לאבא:"אבא אתה יודע זה לא מרגיש לי שהוא מת בכלל" כי כל הסיפורים עלייך משאירים אותך פה איתנו וגורמים לזה להרגיש כאילו אתה כאן אולי לא פיזית אבל פה בינינו.

ככל שעוברות השנים אני מבינה שלא באמת מתגברים על מישהו שנפטר, לומדים לחיות ליד זה, לומדים איך להתמודד עם המחשבות על מי שמת, אבל איך עושים את זה על אובדן שלא מכירים מהתחלה? על אובדן שבכלל לא חווים? על אובדן שמההתחלה לא מרגישים אלא מפתחים? בלי שום זיכרון ממך ובלי להגיד את השם שלך בשביל שתבוא. איך מתמודדים עם אבל לבן אדם שאף פעם לא פגשת? כל מה שאתה יודע עליו זה מהסיפורים שלא הוא סיפר?

תמיד עניין אותי איזה סוג של דוד היית יכול להיות, מהסוג שרואים רק בארוחות שישי? אולי מהסוג שמתערב בהכל ורואים אותו כל הזמן, אולי בכלל היית גר לידינו ומכיר את כל החברים שלנו את המורים ואולי הילדים שלך היו לומדים איתי בבית ספר ואולי בכלל היית גר בחול אבל עדיין מוודא שהילדים שלך ידוע את הארץ ויאהבו אותה בדיוק כמו שאת אהבת.

יש לי הרגל להתקשר לסבא וסבתא בוידאו פעם בכמה ימים ולדבר איתם שעה, לשאול אותם על היום שלהם, על השבוע שיש לפניהם, אם יש להם תוכניות, אם הם מתכננים איזושהי נסיעה, איך סבא מרגיש, איך הפילאטיס, ומה הם אכלו לצהריים. פעם בכמה זמן סבתא מספרת על היום שלהם ואומרת לי שהם הלכו לדבר איתך קצת ולספר לך עלינו ועל אבא ולהחליף פרחים ואני תמיד תוהה אם אתה שומע או אם אתה מקשיב ואם אתה יודע מי אנחנו ויודע שיש לך שלושה אחיינים וכל כך הרבה אנשים שאכפת להם ממי שאתה וממי שהיית. היית בן אדם זוהר שמח נדיב ותמיד דואג לעזור. גם היום מזג האוויר מושלם בדיוק כמו בכל שנה ובכל פעם שאנחנו באים לבקר אותך כי אתה לא תיתן שנרטב או שהיה לנו קר.

יש כל כך הרבה דברים שעושים כדי להזכיר אותך ולדאוג שאף אחד לא יוכל לשכוח. יש אלייך שבט בצופים, טיול שאנחנו עושים כל שנה ביום הולדת שלך, יש סמטה ברעות על השם שלך, מצפה על השם שלך ופלוגת אמיר בצבא. אצלי בחדר יש תמונה שלך וסרט אדום שכתוב עליו MADE_IN_AMIR# ולב לידו. הפרח האהוב עליי זה חמניה בדיוק כמוך ואני תמיד מוודאת שכל מי שמכיר אותי ידע שדוד שלי היה גיבור והבן אדם הכי טוב שיש, שאני גאה להיות בן אריה ושאני גאה שיש לי גיבור כמוך בסיפור של המשפחה שלי.

אבל כשחושבים על זה, אני אוהבת לחשוב עלייך, אני אוהבת להכיר אותך גם אם אתה לא מכיר אותי ואני אוהבת לדעת כל פרט קטן שיש לדעת אלייך גם אם לא פגשתי אותך גם אם זה מסיפורים שלא אתה סיפרת גם אם זה מלראות כמה משמעותי היית ולדעת שאתה פה אולי פיזית אבל פה.