בשנים האלה של הדור שלנו, גילאי 30 - 40, המשפחה מגדירה אותנו. אנחנו ההורים הם מן מפעל כזה שמטרתו העיקרית היא לקיים ולפתח את התא המשפחתי. כולנו עסוקים עד מעל הראש לגדל, לפרנס, להתבסס. אין דקה פנויה. באמת אין.
בתקופה הזו חוגגים גם את יום המשפחה. כל כך מסתדר שזה יהיה ברקע כשמגיע יום השנה לנפילתך ויגרום לחשוב עליך בהקשר הזה. אני זוכר שבאחת השנים שלך כנער צעיר, הגעת בערב הביתה אחרי ביקור במרכז עם שקיות ובהן מתנות לאמא, אבא ולי. סבונים משנות ה 90 (מן סבון נוזלי בתוך בלוני פלסטיק קטנים כאלה) לאמא, סכין גילוח ששיוקו אז והיה אמור לפצח את השוק של ג׳ילט לאבא (למרות שעדיין למיטב זכרוני היה מתגלח עם קרם ומברשת מקציפה ולי דגל של קבוצת ה Orlando Magic (אתה הערצת את ג׳ורדן והבולס ואני הייתי חייב איזו קונטרה).
מי עושה דברים כאלה בגיל העשרה?! מי מרעיף ככה אהבה על המשפחה שלו, על החברים שלו ובכלל על כל מי שהוא פוגש לדקה או שתיים? זו דוגמא קטנה מתוך אלפי רגעים כאלה ששזורים בחייך . פשוט ילד ובן אדם מדהים...
בשנים האחרונות הבנות שואלות יותר ויותר על הקשר בינך לביני ועל דברים שהיינו עושים יחד ועל איך זה היה מרגיש ואם אתה חסר לי. הן כנראה מגששות ומחפשות תשובה לקשר בינהן שהולך, מתפתח ומתעצם.
אני מוצא את עצמי מדמיין הרבה פעמים אותך בסופשים מבלה איתנו בבית, בחצר, בחוץ. אני נורא שמח שבכל פעם שהדמות המלאה שלך עולה לי אתה מתאים לי בול לסיטואציה. זה רק אומר שנשארתי נאמן לך, לדרך ולרוח שהשארת. אני שמח שנספגת בי ושעזרת לי לבחור במה שחשוב לי באמת בזכות האישיות המדהימה שלך שעדיין מהדהדת בכל רגע בכל פעולה שאני עושה ואני חושב ומרגיש שגם אחרים שהכירו אותך, ואפילו כאלה שלא, חווים משהו דומה ומאד חזק.
חגגנו הבוקר יומולדת לאיתמר בגן. בן שנתיים. עוד סיפור אהבה מפוספס עבורך. כוכב אמיתי. כשבחרנו לו את השם, באמת בתמימות, יצא שאותיות השם שלך שזורות בשמו ואם זה לא מספיק הוא בוחר להיוולד בסמיכות הזו. אני חושב שזה לא במקרה. אני חושב שזה חיבר עבורי שני קצוות של מסלולי חיים שנפרדו להם לפני 13 שנה. אני חושב שהלידה שלו גרמה לי להניח סופית את שתי הרגליים חזק על הקרקע גם את זו שחשבה לה שהיא יכולה להתרומם ולמשוך את הגוף למרחק.
אני מרגיש שהמצב המוזר הזה של לחגוג לבנך אהובך יומהולדת ביום שבו אתה קורא הספד מעל הקבר של אחיך יחידך הוא שילוב חזק מאין כמוהו. זה מאיר והופך לכל כך ברור, שוב כמו שהיה ברור לך, כמה טוב יש פה, וכמה שווה זה לחיות וכמה עוד יש להספיק ולהנות מכל שניה, כי זה כל מה שיש, 120, 80 או 21.5 שנה.
מה שהופך להיות האתגר הוא לשמר אותך, את כולך, ולנסות להנחיל אותך לילדים. שיבינו גם הם מה חשוב בלי שהכירו אותך.