6 בפברואר 2015 – שתים עשרה שנים שאמיר חסר לנו כל כך
אמיר שלנו, כבכל שנה מאז נפלת, באותו לילה ארור, אנחנו מתכנסים ליד קברך, לכבד ולהוקיר את זכרך ולהביט לרגע מסביבנו, לשינויים ולאירועים שאנו עדים להם.
המורשת המדהימה שלך אמיר, על אף גילך הצעיר ביום בו נפלת, מורשת זו ממשיכה להנביט אירועים ופעילויות בהם המרכזיות של דמותך היא כה דומיננטית עד שקשה להאמין שאתה לא ממש מעורב במה שקורה.
כבר שנה שבט אמיר במודיעין, גדל ומתפתח, מונה כבר מעל 200 חניכים, ונראה לנו לפעמים שכולם מכירים, יודעים ומוקירים את אמיר שהיה אחד מעמודי התווך בהתהוות שבט אופק בימי התיכון ועד גיוסך לצבא ומהווה היום דוגמה ומופת לצופיות בנשמה.
מעגלי החיים נסגרים כתמיד בדרך הכי מפתיעה והכי מחוברת. את הפעילות בשבט אמיר, מוביל ומרכז היום, איתי כהן, שפחות או יותר נולד כשהיה השכן בבית הצמוד לנו בימים הראשונים של החיים שלנו ברעות.
ביוזמת השבט נעשית פעילות שנתית של מסע תלמידי כיתות ד' למצפה שביער בן שמן, בו אנחנו פוגשים בהם ומספרים עליך, אמיר. אין מראה מרגש יותר מאשר אותם תלמידים הפוסעים בשבילי היער ועולים למצפה, תוך הפגנת אהבה וסקרנות לך, ולדמותך הייחודית.
העולם סביבנו, מדמם והולך ונהיה מכוער, רצחני ופנאטי, אני בטוח שהיה לך המון מה לומר על כל מה שקורה סביבנו, על מבצע צוק איתן, על ארגוני הטרור ועל השכנים שלנו שכבר לא מבחינים בין דם לדם, אלא רואים בהרג בכל דרך כחוק דתי , לאומני או סתם תחביב.
חשבתי לי שגם נפילתך באותו לילה שבין ה-5 ל-6 בפברואר 2003, היה סוג של צורך פנאטי של צמאי דם, לפגוע ולהרוג. אתה אמיר באומץ שכל כך אפיין אותך ובהקרבה שהייתה תמיד חלק ממך, חשת שאת המחבלים שפגעו בעידן שהיה אתך במוצב בקרבת שכם, את המחבלים האלה, צריך לחסל. וכך עלית נחוש לגג כדי לאתר ולפגוע בהם עד שאותו כדור פגע בך.
הקורבן שלך אמיר ושל עידן שנפל אתך באותו לילה, הופך להיות מעורפל, לא הכרחי ובטח לא תרם לישיבה בטוחה יותר שלנו כאן. תהיות אלה, עולות במחשבותינו לא פעם, ונעלמות עם אותן דמעות השוטפות את לחיינו.
בקיץ האחרון חווינו כולנו עימות נוסף בהיקף גדול, עימות שלישי במספר מאז נפילתך. מצב הרוח, והמילואים של רב חבריך הלוחמים, גרם לנו לדחות את אותם יומיים של להיות ביחד, סביב תאריך יום ההולדת שלך. זו הייתה עוד פגיעה של הטרור הרצחני בך, בהנצחה שלך שכה חשובה לכולנו.
וכמו שהכרנו אותך אמיר שלנו, אני בטוח שאתה עוקב מקרוב אחר האחייניות והאחיין שלך. עומר שלנו כבר גדולה ממש ונרשמה השבוע לכיתה א'.
מעיין קיבלה אחריות על איתמר המתוק שהצטרף אליה לגן אצל לילית.
ואיתמר, חגג אתמול שנה ראשונה לחייו , שלושתם ברגעים כאלה ואחרים מזכירים לנו אותך כילד, עם העוצמות , החיוך ואהבת החיבוק.
אמיר, דמותך ואותה מורשת שהנחלת לנו בלכתך, מהווים כסוי מסוים לחור הגדול הזה של החוסר שלך ביננו. לא עובר יום שהמחשבות אינן נודדות או שמך אינו מוזכר. אנחנו נמשיך להנציח ולזכור ובעיקר להתגעגע.
אוהבים אותך, בן.
נוח בשלום על משכבך.