19 שנים לנפילתו של אמיר
לוח השנה העברי והלועזי נפגשים בכל 19 שנה והתאריכים כמעט מצטלבים, השנה 6 בפברואר , יום ראשון הקרוב הוא ה' באדר א'. הפרש של יום, אמיר נפל ב-6 בפברואר ד' באדר א'.
לאורך השנים יש כל כך הרבה ארועים קשורים וקשה להתעלם מהחוט המקשר בינהם. במהלך השבעה לפני 19 שנים , התפוצץ לנו דוד המים שעל הגג, בבוקר מוקדם קמתי לקול זרימת מים חמים במרזב, כשהבנתי שזה הדוד, לא בדיוק היה לי ראש לטפל בבעיה, ואז שמעתי משאית נעצרת אצל השכנים ממול, על המשאית התנוסס השם "דודי אידיאל", ממש כאילו נפלו מהשמים, ולהפתעתי גם היה להם דוד חליפי ותוך שעה היה לנו דוד חדש. שנתיים יותר מאוחר, שוב בשבוע לקראת האזכרה, מים במרזב למרות שלא ירד גשם, מבט חטוף והבנתי שהקולטים מטפטפים, שוב טלפון זריז והקולטים הוחלפו לפני האזכרה, כמה שנים יותר מאוחר, שני לילות לפני האזכרה, הפסקת חשמל, מבט מהיר בלוח החשמל ...וכמובן הדוד מקצר, למחרת בבוקר החשמלאי בא תיקן את המחמם המהיר והכל הסתדר, והשבוע בשבת שעברה , מדליקים את הדוד, מחכים למים שיתחממו ואז פיצוץ מפחיד ומפסק החשמל של הדוד מעלה עשן, שוב קצר בדוד.
לפני 25 שנים, פגשתי סוג של מכשף, אומן בקריאת שפת גוף שהתמחה גם במיסטיקה, זה היה אחרי פטירתה של אילנה אחותינו ואריה וגם אני חווינו תופעה של גשם שיורד עלינו ביום עם שמים כחולים בתחנת הדלק בכביש גהה, זה הפתיע, ושאלתי את אותו ברנש, אם יש הסבר מיסטי, הוא ענה שכמובן, תמיד קרוב לפטירת איש יקר יש "ארוע" לקרובים לו שקשור במים, שכן המים מסמלים את הטוהר....וקשה שלא לקשר בין הדברים, גם היום.
היום לפני שנתיים ערכנו את האזכרה כאן כשהוירוס כבר הסתובב בארץ ולפני שנה, כבר היינו בסגר ואיסור התכנסות, השנה, כולם כבר מדביקים את כולם, ואנחנו נישמר וניזהר, עם כל הוריאנטים שמסתובבים באויר. עם כל מגבלות הקורונה, בשנתיים האחרונים הצלחנו לקיים ולהשתתף בכמה ארועים משמעותיים שקשורים בצורה זו או אחרת לאמיר שלנו, אירית יחד איתי המשכנו את הקשר האמיץ שנרקם עם שבט אמיר, ליווינו את המעבר של השבט למרכז העיר והשתתפנו בחנוכת המבנה החדש בניצוחו של אייל ראש השבט ובסיוע צוות נפלא של הורים פעילים, בוגרי שבט אמיר ונציגי השכבה הבוגרת מכבדים את זכרו של אמיר בנוכחות מרשימה איתנו כאן.
גם שבט אופק, "הבית המקורי של אמיר" עבר כמה מהפכים וממשיך להיות שבט גדול ומשמעותי בעיר והיום בהובלה של מרב ראש השבט נציגי השכבג וכמובן בוגרי השבט חבריו של אמיר , נמצאים איתנו כאן וכמו תמיד יש את האיש מאחורי הקלעים – אביעד שממשיך בתרומתו לעיצוב ובניית תוכניות הדרכה לשני השבטים.
נמצא איתנו היום אל"מ אלון מדנס, ששימש כסגן מפקד הגדוד בארוע הנפילה של אמיר, אלון עוסק בימים אלה, בהשלמת העריכה של ספר אותו כתב, והנושא הוא "הדיסקוטק" לפני בזמן הארוע ולאחריו. אלון עומד לפרוש מצה"ל והחליט לספר את הסיפור מנקודת מבטו אותו חקר בחודשים האחרונים.
ובנימה אישית יותר, אירית ואני מתמרנים ומשתדלים מאד לעבור את כל גלי הקורונה כדי לשמור עלינו שלא נסתבך חלילה, ואנחנו מקווים שלא לפגוש את המטושים או בדיקות הPCR עד יעבור זעם.
אמיר, המון מחשבות רצות לי בראש בשנתיים האחרונות, איך היית מגיב, מה היית חושב ובעיקר איך היית מוצא את הדרך לסייע ולעזור בהתמודדות שכולנו חווים לחיות לצד הקורונה ולעבור את התקופה הזו בשלום.
עוד 19 שנה שוב ה-6 בפברואר יפגוש את ד' באדר א', וכולי תקווה שלא תהיה עוד מגפה שתטריד את שלוותם של כל חברייך. החיבוק המיוחד שלך ממשיך להיות חסר , הרוח שלך, הצחוקים עם החברים, והרצינות המשימתית שלך תמיד תהיה נר לרגלי כולנו.
נוח בשלום על משכבך , בן יקר שלנו