5 פברואר 2021
יום השנה ה-18 לנפילתו של אמיר
לפני שנה בדיוק ציינו 17 שנים לנפילתו של אמיר, הספקנו להתחבק ולהתכנס יחד ברוח הימים ההם בהם היינו כולנו נפגשים וזוכרים את אמיר ללא איסורי התקהלות למינהם.
אבל אז מישהו החליט שאולי צריך לקחת סוג של פסק זמן מהחיים, להתכנס איש איש אשה אשה (תודה למירב מיכאלי) בביתם, עברנו מהפך של ריחוק במקום קרבה, של מרפק למרפק במקום חיבוק ונחשפנו למחלה זרה מוזרה קטלנית וכואבת שהשביתה את כולנו בצורות שונות, לא עבודה סדירה, לא לימודים, ולא מפגשים חברתיים. המגבלות האלה בשנה הזו רק הדגישו את הבדידות ובמהלך הימים אנחנו כמשפחה גרעינית בילינו בגעגוע לימים ההם שאולי עוד ישובו.
יום הזיכרון, בו אני תמיד מתכנסים ומוקפים, היה עצוב וקשה מתמיד, הופתענו לגלות משפחות שבערב יום הזיכרון באו לעמוד בכניסה לביתנו לקראת הצפירה כמחווה של סולידריות לזכר הנופלים בני הישוב. למחרת ביום הזיכרון עצמו התייצבו בפינת הרחוב הסמוכה לביתנו נערים ונערות בוגרי ובוגרות שבטי הצופים "אופק" ו"אמיר" חלקם כבר לבושים במדי צהל ונושאים בגאווה את דגל המדינה, זה היה מעמד מוזר, צובט כזה, הזוי שלקח אותנו למחשבות נוגות כשברקע אנחנו ניזונים מפעילות במדינה שהכאוס הפך להיות נורמה והערבות ההדדית נרמסה ונגוזה, כמעט בחזקת איש הישר בעיניו... , אני חייב להודות שבכל העת הזו במהלך השנה האחרונה בכלל וביום הזיכרון בפרט עלו בי מחשבות של כפירה שמא נפילתו של אמיר ועוד רבים וטובים כמוהו לא תרמה לחוסנו של העם הזה וחלק ממנו אף רוקד על הדם שנשפך ומתעלם מהחובות ומהאמירה "במותם ציוו לנו את החיים".
מלחמת הקורנה גובה קורבנות ולצערי האופק לא ממש ורוד בימים אלה.
ובכל הזמן הזה שביב של אופטימיות עם תרומה לקהילה והנצחת המורשת של אמיר מבעבע וחי בשבט אמיר , השבט תורם רבות לקהילה בעשיה ובהתמקדות המורשת שהונחלה בשבט על שמו של אמיר.
תקווה נוספת שנצליח כולנו להתכנס השנה לטיול אמיר המסורתי והחיסונים יאפשרו לנו לציין את יום ההולדת כבעבר , מתוך אופטימיות זהירה כבר הוזמן המתחם בו בילינו בשתי הפעמים האחרונות.
לסיום אירית יניב ואנוכי מקווים לעבור את התקופה הקרובה בצפייה לפתיחת השמים כך שאוכל לצאת להשתלת כליה לפני שיהיה מאוחר מדי.
מחבקים ומחובקים כתמיד, תתחסנו מהר שנוכל להתחבק "על אמת"
Comments