top of page

אבא - יום השנה 2018

15 שנים, ללא אמיר


לפני יומיים חגגנו את טו בשבט ראש השנה לאילנות, אילנות שאחד האמירים שלהם, חסר כבר טו שנים וכשאנחנו מקשיבים לרחש  העצים ברוח משהו מהדהד לנו , משהו חסר, משהו לא מסתדר בנוף.

בשנה האחרונה, בין עשיה למנוחה, בין עוד ארועי הנצחה לשימור המורשת של אמיר, אנחנו חווים סוג של התבהמות מוסרית בחברה הישראלית, יוצא לי לחשוב המון איך אמיר היה מגיב, איך היה רואה את הדברים ועולות בי תהיות שהדחקתי בכל השנים האלה , האם הקלישאה הזו שבמותו ציווה לנו את החיים היא אמיתית? אני נחשף יותר ויותר למשפחות ששכלו את יקיריהם, גם בארגון שנועד להית בית לזכר הבנים והבנות שנפלו, אני מגלה סדקים מכוערים שלצערי משקפים את המרקם החברתי שלנו כעם, כאומה וכמדינה.

לפני יומים הלך לעולמו איש רוח שהיווה תמיד דוגמה לסייפא ולספרא. חיים גורי שנטמן אתמול , כתב כמה שירים שתמיד היו ברקע בימי זכרון ואבל, הבולט שבהם הוא שיר הרעות שבכל פעם שהוא מושמע, אני חושב שוב, איזו יכולת מדהימה של יצירת קשרי רעות וחברות היתה לאמיר. ואצטט שלושה בתים מאותו שיר, בתים שמצמררים תמיד כשאני שומע אותם:


אך נזכור את כולם 

את יפי הבלורית והתואר 

כי רעות שכזאת לעולם 

לא תיתן את ליבנו לשכוח 

אהבה מקודשת בדם 

את תשובי בינינו לפרוח. 


הרעות נשאנוך בלי מילים 

אפורה עקשנית ושותקת 

מלילות האימה הגדולים 

את נותרת בהירה ודולקת. 


הרעות כנערייך כולם 

שוב בשמך נחייך ונלכה 

כי רעים שנפלו על חרבם 

את חייך הותירו לזכר.


את המורשת של אמיר, כלוחם, כמנהיג כחבר וכמתנדב, אני מצליח להנחיל לדור הצעיר של העיר מודיעין, אחת לשבוע יוצא לי לעמוד בפני כתה של אחד מבתי הספר בעיר ולספר על אמיר. המבטים, השאלות והרוך בעיניהם של אותם ילדים, מחזקת ומחממת וכל מה שקשור באמיר הופך להיות סוג של מופת לחברות ואהבת האדם .


לפני כשבוע נפגעה משפחתו של אוהד ליפניק שהיה מהחיילים היותר מסורים של אמיר, אני זוכר את המבט הכואב ואת תפילותיו של אוהד, לאחר נפילתו של אמיר, ביקרתי את אוהד בבית החולים בתחילת השבוע, ועם כל הכאב וה"חור בלב" כדבריו, הוא הציג אותי בגאווה כאבא של אמיר בן אריה, בפני הקרובים ובני המשפחה שלו, השהיה בחברתו ברגע של ניחום וחיזוק, היתה עבורי משמעותית, חשובה ומרגשת. נשלח מכאן איחולי החלמה לאוהד ושירלי שעדיין מאושפזת במצב קשה וכמובן תנחומינו לאובדן של אורי ורואי.


האביב בפתח ועוד שנה של חוסר מתחילה לה, חסר לנו הצחוק, חסר לנו החיבוק שתמיד היה כזה ש"מסדר לך את היום".

חסר לנו לראות את אמיר החבר, שתמיד נתן למי שאיתו את ההרגשה שהוא הכי חשוב בעולם.


ננצור את זכרו ומורשתו של אמיר בגעגוע ענק. 



0 views0 comments

Recent Posts

See All
bottom of page