השנה האחת עשרה לנפילתו של אמיר
אמיר שלנו, בכל יום שעובר ובמהלך השנים, הגעגוע אלייך מתגבר, הצורך לשמר את הזכרון של דמותך, אופייך, החיוך התמידי שלך, החיבוק שאין דומה לו והאנושיות שבה נתברכתה, הצורך הזה מתחזק, ובכל מקום אליו אנו פונים, משהו בדרך כזו או אחרת מחובר ומתחבר אלייך, לפעמים אני שואל אם אלו אנרגיות נסתרות שמלוות את סביבתנו מאז הלכת מאיתנו.
שלשום, ב-ה' באדר א' , 5 בפברואר נולד לך האחיין השלישי, איתמר. ושוב אותן מחשבות, איך כמעט...אותו תאריך, ואתה אם יש או היתה לך השפעה, או אולי אלו הן אותן אנרגיות נסתרות שבחרו בפשרה של יום לאחר התאריך העברי לנפילתך ויום לפני התאריך הלועזי.
כשאנחנו עוטפים את עומר ומעיין באהבה כשאמא מורן ואבא יניב עסוקים סביב האח החדש שלהן, אנחנו מיד חושבים איך אמיר היה מתגייס לעזרה, תומך כאח אוהב ודוד מדהים לאחיינותיו, כל כך בהירה לנו התמונה הזו של אמיר מתגייס לעזרה, מתרוצץ מסביב ודואג באהבה שכל כך אפיינה אותך תמיד.
כשחשבתי על הכח הזה שתמיד מתחבר אליך, מחשבותי לקחו אותי לעוד כמה ארועים שהחיבור אליך חזק ומיוחד, המצפה ביער ששרד את הדליקה הגדולה מלפני שנתיים, ההרתמות של מוסדות החינוך ללמוד על המורשת שלך, שכבה שלמה של כיתות ד' (ד אדר?) הצטרפה לשבט הצופים שהוקם במודיעין ונקרא על שמך, אותה שכבה, הקדישה יום בטבע להנצחת זכרך במסע ביער בן שמן עד למצפה.
וסבתא בתיה שהלכה לעולמה לפני שנה בדיוק, בערב שלאחר האזכרה שלך.
קשה לי שלא לחבר את הארועים כולם לקשר החזק אליך, אולי זה אותו געגוע שלא מרפה, אולי זה צורך..אולי אלו האנרגיות, ואולי רק צרוף מקרים אבל אתה תמיד שם, מחובר וקרוב.
אמיר, כתמיד, אנו זוכרים אותך בשמחה מהולה בעצב של חסרונך, ותמיד מתחברים אלייך בארועים שמתרחשים סביבנו.
דמותך המיוחדת נצורה בלב כולנו, בגעגוע מטריף ובאהבה הזו שמחפשת את החיבוק החום והקרבה הפיזית אליך.
מתגעגעים וזוכרים
Comments