8 פברואר 2008
חמש שנים לנפילתו של אמיר
כבכל שנה ככל שמתקרב מועד האזכרה שלך אמיר, מתחזקות אותן תחושות ועולות אותן המחשבות שאתה לא איתנו, לא להאמין שכבר חלפו חמש שנים תמימות. חמש שנים של געגוע לך, חמש שנים של תשוקה ללא גבול לחיבוק העוטף שלך, חמש שנים ללא אותן שיחות מופלאות של לילות שישי, חמש שנים ללא אותם צחוקים שכל כך התגלגלו בבית ובין חבריך.
וכל כך מוזר לעבור כל כך הרבה בחיינו מבלי שתהיה שותף לכל מה שקורה מסביב, למרות שביננו, אתה מעודכן לפרטי פרטים במפגשים האלה שלנו, שלי ושל האבן הזו מתחתיה אתה מונח.
בלילה שבין יום רביעי לחמישי באותו חודש פברואר שנת 2003 עצר הזמן מלכת, הזמן עצר ואתה נותרת ותהיה תמיד צעיר בן 21 וחצי, זה לא נתפס.
חיפשנו וחשבנו איך לשרוד איך לשמור על אותה שפיות שאנחנו מצפים מעצמנו ברגעי משבר ובחרנו אמיר, להנציח את זכרך כמו שהיית בחייך – חי, תוסס, לא מוותר, אתגרי ותומך.
ומסביבנו דמותך משקיפה מאותן תמונות , כאילו בוחנת אם אנחנו עומדים במשימה.
והחיוך שלך מביט בנו ולפעמים כמעט שומעים את הצחוק המתגלגל.
הגעגוע אליך חזק כל כך ואתה חסר לנו ולחבריך הטובים שנחשפים לאותו שכול מרגיז, חסר טעם המותיר את כולנו עם התהיות והשאלות של מה היה אילו ולו רק...
אמיר, חמש שנים חלפו מאז נפילתך ורשימת האנשים שמכירים אותך הולכת וגדלה, אם בפלוגת אמיר שבחטיבת הצנחנים הנשענת על מורשת הקרב שלך כמו שרואים זאת חבריך לנשק, או בגדוד אמיר שבשבט אופק , שבט הצופים שבחר להנציח את זכרך כשהם רואים את תמונתך ואת האנדרטה בשבט שהוקמה לזכרך ולזכר ערן כוכבי.
ואנחנו , אמיר שלנו חיים בצל דמותך מתרפקים על העבר ומתגעגעים אליך כל כך.
Comentarios